Daf 102a
אָמַר רַבִּי יַנַּאי לְעוֹלָם תְּהֵא אֵימַת מַלְכוּת עָלֶיךָ דִּכְתִיב וְיָרְדוּ כָל עֲבָדֶיךָ אֵלֶּה אֵלַי וְאִילּוּ לְדִידֵיהּ לָא קָאָמַר לֵיהּ
Rachi (non traduit)
ואילו לדידיה לא קאמר ליה. וירדת אלי והשתחוית לי לאמר וגו' ואע''ג דמסקנא הכי הוה דכתיב (שמות י''ב:
ל''א) ויקרא למשה ולאהרן לילה ויאמר קומו וגו':
וְאֵין זָר רוֹאֶה אֶת הַנְּגָעִים וְאִם תֹּאמַר אַהֲרֹן הִסְגִּירָהּ אַהֲרֹן קָרוֹב הוּא וְאֵין קָרוֹב רוֹאֶה אֶת הַנְּגָעִים אֶלָּא כְּבוֹד גָּדוֹל חָלַק לָהּ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמִרְיָם אוֹתָהּ שָׁעָה אֲנִי כֹּהֵן וַאֲנִי מַסְגִּירָהּ אֲנִי חוֹלְטָהּ וַאֲנִי פּוֹטְרָהּ
Rachi (non traduit)
ואין קרוב רואה את הנגעים. כדתניא בסנהדרין (דף לד:) כל ריב וכל נגע מה ריבים שלא בקרובים אף נגעים שלא בקרובים:
ואין זר רואה את הנגעים. דכתיב (ויקרא י''ג:
ב') והובא אל אהרן וגו':
Tossefoth (non traduit)
אני מסגירה אני חולטה אני פוטרה. בספרי תניא אמר אהרן נמצאת מפסיד לאחותנו שאינו יכול להסגירה ולא לטמאה ולא לטהרה לפי דבריו למדנו שהיה אהרן דורש אין אדם רואה בנגעי קרובו ותימה במה היה מפסידה הא דאין אדם רואה את הנגעים כל שכן שהיתה טהורה:
אהרן קרוב הוא ואין קרוב רואה את הנגעים. פלוגתא היא במסכת נגעים פ''ב (מ''ה) דתנן כל הנגעים אדם רואה חוץ מנגעי עצמו ר''מ אומר אף לא נגעי קרוביו ותנא ברייתא דהכא כרבי מאיר וטעמא דרבי מאיר כדמפרש באחד דיני ממונות מקיש ריבים לנגעים מה נגעים ביום אף ריבים ביום ומה ריבים שלא בקרובים אף נגעים שלא בקרובים ורבנן לא מקשי דסברי דיני ממונות בלילה:
קָתָנֵי מִיהַת מֹשֶׁה זָר וְאֵין זָר רוֹאֶה אֶת הַנְּגָעִים
אָמַר רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק שָׁאנֵי מַרְאוֹת נְגָעִים דְּאַהֲרֹן וּבָנָיו כְּתוּבִין בַּפָּרָשָׁה
מֵיתִיבִי חָמֵשׁ שְׂמָחוֹת הָיְתָה אֱלִישֶׁבַע יְתֵירָה עַל בְּנוֹת יִשְׂרָאֵל יְבָמָהּ מֶלֶךְ אִישָׁהּ כֹּהֵן גָּדוֹל בְּנָהּ סְגָן בֶּן בְּנָהּ מְשׁוּחַ מִלְחָמָה וְאָחִיהָ נְשִׂיא שֵׁבֶט וַאֲבֵילָה עַל שְׁנֵי בָּנֶיהָ
Rachi (non traduit)
היתה אלישבע יתירה. ביום שהוקם המשכן קאי בסדר עולם:
בנה סגן. אלעזר:
בן בנה. פנחס משוח מלחמה כדאשכחן במדין אותם ואת פנחס בן אלעזר הכהן לצבא והוא המדבר אל העם שמע ישראל אתם קרבים היום למלחמה על אויביכם:
אחיה. נחשון:
קָתָנֵי מִיהַת יְבָמָהּ מֶלֶךְ מֶלֶךְ אִין כֹּהֵן גָּדוֹל לָא אֵימָא אַף מֶלֶךְ
כְּתַנָּאֵי וַיִּחַר אַף ה' בְּמֹשֶׁה רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן קָרְחָה אוֹמֵר כָּל חֲרוֹן אַף שֶׁבַּתּוֹרָה נֶאֱמַר בּוֹ רוֹשֶׁם וְזֶה לֹא נֶאֱמַר בּוֹ רוֹשֶׁם
Rachi (non traduit)
כתנאי. אם משה כהן היה:
נאמר בו רושם. סימן מה של חרון היה שם פעמים הכאה פעמים נזיפה פעמים קללה וגידוף כגון (שמואל א כ':
ל') ויחר אף שאול כתיב בתריה בן נעות המרדות ויחר אף אליהוא (איוב ל''ב:ב') לא רבים יחכמו (שם) ויחר אף יעקב ברחל התחת אלהים (בראשית ל':ב') לשון נזיפה הוא:
רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַי אוֹמֵר אַף זֶה נֶאֱמַר בּוֹ רוֹשֶׁם שֶׁנֶּאֱמַר הֲלֹא אַהֲרֹן אָחִיךָ הַלֵּוִי וַהֲלֹא כֹּהֵן הוּא הָכִי קָאָמַר אֲנִי אָמַרְתִּי אַתָּה כֹּהֵן וְהוּא לֵוִי עַכְשָׁיו הוּא כֹּהֵן וְאַתָּה לֵוִי
Rachi (non traduit)
הלא אהרן אחיך. שהיה ראוי להיות לוי ידעתי כי דבר ידבר הוא ומשם זכה לכהונה:
וַחֲכָמִים אוֹמְרִים לֹא נִתְכַּהֵן מֹשֶׁה אֶלָּא שִׁבְעַת יְמֵי הַמִּלּוּאִים בִּלְבַד וְיֵשׁ אוֹמְרִים לֹא פָּסְקָה כְּהוּנָּה אֶלָּא מִזַּרְעוֹ שֶׁל מֹשֶׁה שֶׁנֶּאֱמַר וּמֹשֶׁה אִישׁ הָאֱלֹהִים בָּנָיו יִקָּרְאוּ עַל שֵׁבֶט הַלֵּוִי וְאוֹמֵר מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן בְּכֹהֲנָיו וּשְׁמוּאֵל בְּקֹרְאֵי שְׁמוֹ
Rachi (non traduit)
לא נתכהן משה. ולא פסקו לו כהונה מעולם:
ויש אומרים. לא פסקה כהונה אלא מזרעו אבל הוא כל ימיו כהן היה ורב דאמר כיש אומרים:
בניו יקראו על שבט הלוי. אבל הוא כהן:
מַאי וְאוֹמֵר וְכִי תֵּימָא לְדוֹרוֹת הוּא דִּכְתִיב וְאוֹמֵר מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן בְּכֹהֲנָיו
Rachi (non traduit)
וכי תימא לדורות הוא דכתיב. לאחר זמן נכתב כשהיו מייחסים את הכהונה ואת הלויה ולהכי נקט בניו יקראו דלא הוה ליה למימר משה יקרא על שבט הלוי שהרי לא קיים ואין לו לומר אלא על המתייחסים:
וְכָל חֲרוֹן אַף שֶׁבַּתּוֹרָה נֶאֱמַר בּוֹ רוֹשֶׁם וְהָכְתִיב וַיֵּצֵא מֹשֶׁה מֵעִם פַּרְעֹה בָּחֳרִי אָף וְלָא אֲמַר לֵיהּ וְלָא מִידֵּי אֲמַר רֵישׁ לָקִישׁ סְטָרוֹ וְיָצָא
Rachi (non traduit)
סטרו. הכהו על לחיו:
וּמִי אָמַר רֵישׁ לָקִישׁ הָכִי וְהָכְתִיב וְנִצַּבְתָּ לִקְרָאתוֹ עַל שְׂפַת הַיְאֹר וְאָמַר רֵישׁ לָקִישׁ מֶלֶךְ הוּא וְהַסְבֵּיר לוֹ פָּנִים וְרַבִּי יוֹחָנָן אָמַר רָשָׁע הוּא וְהָעֵיז פָּנֶיךָ בּוֹ אֵיפוֹךְ
Rachi (non traduit)
הסביר לו פנים. והיינו ונצבת לקראתו לפי גדולתו הכון לקראתו:
העיז בו פניך. היינו ונצבת לקראתו למלחמה ולדבר עזות:
רַבִּי יוֹחָנָן אָמַר מֵהָכָא וְיַד ה' הָיְתָה אֶל אֵלִיָּהוּ וַיְשַׁנֵּס מָתְנָיו וַיָּרָץ לִפְנֵי אַחְאָב
Rachi (non traduit)
וירץ לפני אחאב. אחאב רוכב והוא רץ לפניו שהיה אחאב יחידי ולאו אורח ארעא:
אָמַר עוּלָּא בִּקֵּשׁ מֹשֶׁה מַלְכוּת וְלֹא נָתְנוּ לוֹ דִּכְתִיב אַל תִּקְרַב הֲלֹם וְאֵין הֲלוֹם אֶלָּא מַלְכוּת שֶׁנֶּאֱמַר מִי אָנֹכִי ה' אֱלֹהִים [וְגוֹ'] כִּי הֲבִיאֹתַנִי עַד הֲלֹם
Rachi (non traduit)
מי אנכי. דוד אמרה:
מֵתִיב רָבָא רַבִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר יְבָמָהּ מֶלֶךְ אָמַר רָבָא לוֹ וּלְזַרְעוֹ קָאָמַר
וְכֹל הֵיכָא דִּכְתִיב הֲלוֹם לְדוֹרוֹת הוּא וְהָא גַּבֵּי שָׁאוּל דִּכְתִיב הֲבָא עוֹד הֲלֹם אִישׁ הוּא אִין זַרְעוֹ לָא
אִיבָּעֵית אֵימָא הָא הֲוָה אִישׁ בּשֶׁת וְאִיבָּעֵית אֵימָא שָׁאנֵי שָׁאוּל דַּאֲפִילּוּ בְּגַוֵּיהּ לָא קָאֵים
Rachi (non traduit)
שאני שאול דאפי' בגויה לא קמא. ומיהו הלום מלכות עולמית הוא וכשפסקו לו לשאול מלכות עולמית פסקו לו אבל הוא גרם לעצמו שתנטל הימנו:
כִּדְרַבִּי אֶלְעָזָר אָמַר רַבִּי חֲנִינָא בְּשָׁעָה שֶׁפּוֹסְקִים גְּדוּלָּה לָאָדָם פּוֹסְקִים לוֹ וּלְזַרְעוֹ עַד סוֹף כָּל הַדּוֹרוֹת שֶׁנֶּאֱמַר לֹא יִגְרַע מִצַּדִּיק עֵינָיו וְאֶת מְלָכִים לַכִּסֵּא וְגוֹ' וְאִם הֵגֵיס דַּעְתּוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַשְׁפִּילוֹ שֶׁנֶּאֱמַר וְאִם אֲסוּרִים בַּזִּקִּים יִלָּכְדוּן בְּחַבְלֵי עֹנִי
Rachi (non traduit)
כדרבי אלעזר. דאמר אם הגיס כו' ויגבהו ואם אסורים בזקים גבהות לבם גורם להם להיות אסורים בזקים ילכדו בחבלי עוני:
בַּעֲלֵי מוּמִין בֵּין בַּעֲלֵי מוּמִין כּוּ' מְנָא הָנֵי מִילֵּי דְּתָנוּ רַבָּנַן כָּל זָכָר לְרַבּוֹת בַּעֲלֵי מוּמִין
Rachi (non traduit)
כל זכר. קמא במנחה כתיב בצו את אהרן:
לְמַאי אִי לַאֲכִילָה הֲרֵי כְּבָר נֶאֱמַר לֶחֶם אֱלֹהָיו מִקָּדְשֵׁי הַקֳּדָשִׁים יֹאכֵל אֶלָּא לַחֲלוּקָּה
Rachi (non traduit)
אם לאכילה. להתירו לאכול מחלק חביריו אם יזמנוהו עמהם אבל הוא לא יחלוק:
תַּנְיָא אִידַּךְ כָּל זָכָר לְרַבּוֹת בַּעֲלֵי מוּמִין לְמַאי אִי לַאֲכִילָה הֲרֵי כְּבָר אָמוּר אִי לַחֲלוּקָּה הֲרֵי כְּבָר אָמוּר שֶׁיָּכוֹל אֵין לִי אֶלָּא תָּם וְנַעֲשָׂה בַּעַל מוּם בַּעַל מוּם מֵעִיקָּרוֹ מִנַּיִן תַּלְמוּד לוֹמַר כָּל זָכָר
Rachi (non traduit)
לחלוקה. ליטול חלק כאחד הכשרים:
כל זכר. תניינא בחטאת כתיב והשלישי באשם וברייתות הללו בת''כ במדרש המקראות:
תַּנְיָא אִידַּךְ כָּל זָכָר לְרַבּוֹת בַּעַל מוּם לְמַאי אִי לַאֲכִילָה הֲרֵי כְּבָר אָמוּר וְאִי לַחֲלוּקָּה הֲרֵי כְּבָר אָמוּר וְאִי לְבַעַל מוּם מֵעִיקָּרוֹ הֲרֵי כְּבָר אָמוּר שֶׁיָּכוֹל אֵין לִי אֶלָּא בַּעַל מוּם קָבוּעַ בַּעַל מוּם עוֹבֵר מִנַּיִן תַּלְמוּד לוֹמַר כָּל זָכָר
Tossefoth (non traduit)
בעל מום עובר מנין ת''ל כל זכר. תימה דלמא איצטריך לבעל מום מעיקרו חד לאכילה וחד לחלוקה דאי מחד ה''א דוקא אכילה ולא חלוקה כמו קטן דאוכל ואינו חולק וי''ל כיון דאשכחן תם ונעשה בעל מום דאין חילוק בין אכילה לחלוקה דבסתמא ה''ה לבעל מום מעיקרו וא''ת דהכא מייתרי ליה הנך תלתא כל זכר דכתיבי במנחה וחטאת ואשם משמע דילפי מהדדי וגבי טבול יום בדינא דר''א בר' שמעון מצריך תלת קראי למנחת ישראל וחטאת וחזה ושוק:
כְּלַפֵּי לְיָיא אָמַר רַב שֵׁשֶׁת אֵיפוֹךְ
Rachi (non traduit)
כלפי לייא. בעל מום עובר משמע להתירו טפי מבעל מום קבוע:
רַב אָשֵׁי אָמַר לְעוֹלָם לָא תֵּיפוֹךְ וְאִיצְטְרִיךְ סָלְקָא דַּעְתָּךְ אָמֵינָא
Rachi (non traduit)
לא תיפוך. ואיצטריך קרא למידרשיה הכי מהו דתימא קרא קמא קבוע הוא דאכשר דרחמנא חס עליה משום דלית ליה היתירא למחר וליומא אחרינא אבל עובר דאית ליה היתירא למחרת:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source